אני לא משרתת

ש. הגיעה אלי נסערת כל כך…
בקושי נושמת מרוב כעס.
היא עובדת במשרה מלאה ביום
ומתחילה "משמרת שניה" אחרי הצהריים
מיד אחרי שהיא חוזרת הביתה…

"כל יום אותו דבר – כל הבית בלגן!
כלים בכיור, בגדים זרוקים, ספרים…
אני כל הזמן רק מסדרת אחריהם.
יש לי שני ילדים, מלכלכים כמו עשרה."

"אתמול הבן שלי שם נעליים בכניסה,
כמעט נפלתי כשנכנסתי לסדר.
הוא פשוט עושה לי את זה בכוונה!
לא אכפת לו ממני בכלל…"

אמרתי לו: "אני לא משרתת בבית הזה!"

מתסכל, אין ספק .
אנחנו מבקשים שוב ושוב
אבל לפעמים אחרים מתנהלים
באופן שאינו תואם את הציפיות שלנו.

אולם לקחת באופן אישי התנהגות של האחר
משמעותה לגרום לעצמנו סבל נוסף.
יתרה מזאת, אנחנו  מניחים הנחות
וחושבים שהמעשה הוא תמיד נגדנו
או שהאחר בכלל לא מתחשב או מעריך אותנו.

כמובן שאין הכוונה להסכים לקבל
התנהלות שאינה לעיניין,
גם כשמדובר בילדים,
אולם דפוסים קורבניים או תחושות עלבון
משיגים רק את המטרה ההפוכה- ריחוק והסתגרות.

אם אנחנו מבינים שאף אחד לא נגדנו,
גם אם המעשה לא מקובל עלינו-
השפה שלנו משתנה, הגישה שלנו אחרת.
אנחנו עוזרים לעצמנו ולאחר
לראות את הדברים נכון
ומשם לפעול עיניינית ולהשיג שינוי.

ואתם?
איפה אתם מרגישים שלא מתחשבים בכם?
מה אתם יכולים לעשות כדי להפסיק את התסכול הזה?
אתם מוזמנים לקרוא כאן
על סדנת הדגל שלי "החופש להיות".
זה אפשרי להרגיש אחרת.

שלכם,
גלי לשם

תגובות פייסבוק