לשנות תבניות
רומא, איטליה.
שעת לילה מאוחרת.
אחרי יום שיטוטים עמוס, אנחנו צועדים בדרכנו חזרה למלון (שעל המפה באינטרנט היה נראה ממוקם באמצע של הצנטרום אבל במציאות היה טיפה'לה יותר רחוק משם…).
זה כבר הערב הרביעי שאנחנו חוזרים באותה דרך למלון, הפעם בן זוגי הציע שננסה מסלול אחר.
אני רטנתי.
"מה פתאום, זו הדרך הכי קצרה שיש, כל ערב הלכנו בה ואני רק מחכה להגיע…"
כנראה שהייתי עייפה מידי מכדי להתווכח כי מצאתי את עצמי נגררת ברחובות קטנים שלא הכרתי, בדרך לא ידועה.
האמת? גילינו, למרות העייפות, סמטאות קסומות ופיסות חיים מקומיות שקסמו לנו במיוחד בשעה זו.
ואז, בפינת רחוב, ממש ליד המלון… קטנה ומוארת, חיכתה לי החנות הזו למוצרי אפייה.
הצמדתי את הראש לחלון הזכוכית, נפעמת.
אי אפשר היה שלא להבחין בקיר עם שלל תבניות הסיליקון לעוגות שקרצו אלי בצבעים ובצורות שונות.
"כל כך הרבה אפשרויות…" חשבתי לעצמי, ויש יופי בכל אחת מהן.
ידעתי. ברור שאילו לא היינו משנים את המסלול כנראה שלא הייתי פוגשת את החנות המקסימה הזו.
קליק על המצלמה הביא את התובנה ללב שלי, חיבר את הקשר.
יש את הרגע הזה שצץ לפעמים שבו אנחנו מסכימים להפסיק לפעול על אוטומט, לשנות הרגל, להסכים לנסות… לשנות תבניות.
הרגע הזה מביא איתו שפע, גילויים חדשים, אפשרויות נוספות. חגיגה אחרת.
שלכם,
גלי
אין תגובות