נותן לי לדאוג
ד' סיפרה לי שאתמול עברו עליה
כמה שעות של היסטריה מוחלטת.
"מה קרה?" שאלתי אותה.
"בעלי כמה שעות לא ענה לי לטלפון,
אני טיפסתי על הקירות…
בשניה שחזר לי, צרחתי עליו:
איך אתה נותן לי ככה לדאוג??"
מרגיז, לא?
בעיקר כשהאדם הכי קרוב לנו אמור להיות
הכי מתחשב והכי מבין
והכי חשוב-
אמור לא לתת לנו לדאוג….!
אבל בואו נחשוב על זה רגע.
האם באמת דאגה היא משהו שאפשר לתת??
הרי זה רגש שמתעורר אצלנו
ולא איזה חפץ…
אז למה בכל זאת אנחנו
מצפים מאחרים שיתנו לנו להרגיש משהו?
(רמז בשלוש מילים: לוקחים באופן אישי)
האמת שזה קורה באופן כמעט אוטומטי
לרוב האנשים בעולם,
וזה בדיוק מה שמכניס עוד יותר תסכול ומתח
למערכות היחסים בחיינו.
ההבנה שרק אנחנו אחראים לרגשות שלנו,
רק אנחנו בוחרים את התגובות שלנו,
מסייעת לנו להחזיר את העוצמה והשליטה
לידיים שלנו.
ותחשבו מה זה עושה למערכת היחסים…
נסו את זה בבית
אז מתי אתם הרגשתם שמישהו נותן לכם לדאוג?
אפשר להפסיק עם התפיסה המתסכלת הזו…
אפשר לקחת אחריות על הרגשות שלנו
גם בלי להאשים את האחר ובלי להעלב.
רוצים לדעת איך? לחצו כאן
שלכם,
גלי לשם
אין תגובות