עכשיו תורי!

"אני עומדת לי בשקט, מחכה לתורי,
פתאום מגיע האיש החוצפן הזה
ובלי למצמץ, ישר נדחף לתור לפני!
חשבתי שאני אתפוצץ באותו רגע…
אין גבולות לאנשים!
מה, הוא לא רואה שאני מחכה?

באותו רגע רציתי לצרוח עליו,
הרגשתי איך הכעס מציף אותי…
אבל מה שקרה בסוף
שמרוב תסכול לא הייתי מסוגלת לזוז בכלל,
וממש לא היה לי כוח להתחיל לריב,
אז כמו תמיד- פשוט שתקתי.
יום שלם הסתובבתי עצבנית מזה!
תגידי, מה נראה לך שהייתי צריכה לעשות?"

האמת? מרגיז.
לא פעם קורה שמגיבים ככה בדיוק:
מתכווצים ושותקים
או צורחים ומתווכחים
כשאנחנו מרגישים שמישהו
פשוט לא מתחשב במקום שלנו.
והכי גרוע-
סוחבים את התסכול הזה איתנו המון זמן.

אז מה עושים?
קודם כל מסכימים להבין שאין שום טעם
לקחת באופן אישי התנהלות של אדם אחר,
גם אם היא ממש לא לעיניין.
והאמת? גם אין שום צורך לצעוק ובטח לא לשתוק.
פשוט מאוד, כשאנחנו מבינים שאף אחד לא נגדנו,
אפשר לומר בשתי מילים:
עכשיו תורי.

אז איך אתם הרגשתם את הכעס הזה מציף אתכם?
אפשר לעשות את החיים הרבה יותר פשוטים…
אפשר ללמוד איך להגיד בקלות את מה שאתם חושבים
גם בלי להאשים את האחר ובלי להעלב.
רוצים לדעת איך? לחצו כאן

שלכם,
גלי לשם

תגובות פייסבוק