מישהו צופה בך
עוד הרבה לפני
שהפכתי להיות אמא,
הבטחתי לעצמי שאני
אחנך את ילדיי אחרת.
הבטחתי לעצמי
שאעניק להם את כל מה
שאני לא הצלחתי לקבל.
רציתי להרעיף עליהם
אהבה וחיבוקים
ומילים טובות ומחמאות,
לפנק אותם בכל אשר יחסר,
לחזק אותם, לתמוך, להאמין…
האמהות שלי העמידה
בפני אתגרים חדשים
והאירה את המילה "חינוך"
בדרך משמעותית הרבה יותר.
כמה שרק ניסיתי,
ראיתי שאני לא יכולה להעניק לילד שלי
את משמעות המילה בטחון–
אם אני לא בטוחה בעצמי.
הבנתי שאני לא יכולה
ללמד את ילדי הערכה–
אם אני לא מעריכה את עצמי.
אני לא יכולה להראות
לילד שלי אושר מהו
אם אני לא מאושרת בעצמי.
אני לא יכולה להסביר את
חשיבות הסיפוק
אם אני לא מסופקת בעצמי.
גיליתי שהילד שלי פשוט מחקה
את מי שאני באמת, מבפנים.
ילדים הם עם חכם כל כך-
מילים ריקות מתוכן לא יעזרו כאן בכלל…
ההתנהגות שלו שיקפה
את מה שאף מסיכה ששמתי עלי
לעולם לא תצליח להסתיר.
אני חושבת שאז הבנתי
את הדבר החשוב ביותר
בשבילי במשמעות של חינוך…
חינוך אמיתי עבורי
זה להיות השראה עבורו.
להיות ראויה לחיקוי,
להיות דוגמא אישית נאותה
לחיות את חיי כך
שיוכל לראות וללמוד דרך אהבה ואמת
ולבחור את נתיבו מתוכה.
אומרים "אין נותן מה שאין בו"
וכמה זה נכון…
אני מבטיחה לעצמי בכל יום מחדש
להיות גאה באמא שאני, באדם שאני,
לזכור שמהרגע שהפכתי להיות הורה
יש לי תפקיד חשוב נוסף-
כי יש מי שמתבונן בי ולומד.
שלכם,
גלי לשם
dalit
03/04/2013 at 16:10כמה יפה ונכון.