קיבלתי הרגשה

לקוחה סיפרה לי היום על ויכוח עם קולגה בעבודה.
משיחה אקראית במסדרון,
זה התגלגל לשיחה ממש לא נעימה,
של האשמות הדדיות ועלבונות שיצאו מהבוידם…
היא אמרה לי שבסוף הויכוח היא היתה מתוסכלת
וממש קיבלה את ההרגשה שמזלזלים בה,
לא מעריכים את דעתה.

כן. קורה לא פעם.
מישהו זורק מילה או משפט, או מבט (או שתיקה…)
ואנחנו מיד מרגישים כאילו יש בדברים האלו איזה מסר סמוי עבורנו.
בטח מוכר לכם, במצבים כאלה אנחנו אומרים:

"היא נתנה לי הרגשה ש…"

"קיבלתי תחושה ש…"

"נוצר אצלי הרושם ש…"

אנחנו מתרגמים את המילים, את טון הדיבור, את שפת הגוף…
ובטוחים שאנחנו לגמרי מבינים את מה שאדם שמולנו מנסה להעביר לנו.
בקיצור, משתמשים במשפטים כאלה ומתייחסים אליהם כאל עובדות.

ואז? אנחנו נעלבים, נפגעים, לוקחים ללב.

אבל אני תמיד אומרת: הרגשה היא לא חבילה ולכן אי אפשר לתת אותה.
הרגשה היא לא דבר מוחשי, היא לא עשויה משום חומר…
הרגשה היא דבר שמתפתח אצל כל אחד מאיתנו על בסיס עולמו הפנימי,
אנחנו רק מגיבים לסרטים שרצים אצלנו בראש מול פעולה או אמירה של האחר.
לרוב אין לזה שום קשר למציאות, בטח לא של אדם אחר, קרוב ככל שיהיה.

אז למה אנחנו נפגעים?
למשל, כי לקחנו באופן אישי את רגשות האחר,
כי הנחנו הנחות לגבי כוונותיו,
כי יש לנו מערכת אמונות מסויימת לגבי עצמנו.

אם תסכימו לא "לקבל" את ההרגשה הזו,
אם תבדקו ותשאלו למה בדיוק הכוונה-
תחסכו לכם המון עלבונות, תשמרו על עצמכם מכאבי לב,
והכי חשוב- תצרו תקשורת פתוחה.

תראו כמה אושר אפשר להרגיש…

אז מתי אתם הרגשתם שמישהו נותן לכם הרגשה?

אפשר להפסיק עם הגישה המכאיבה הזו…

אפשר לקחת אחריות על הרגשות שלנו

גם בלי לכעוס ובלי להפגע.

רוצים לדעת איך? לחצו כאן

שלכם,

גלי לשם

תגובות פייסבוק