איזה סרט!

כבר שעות שהיא צמודה לערוץ החדשות.

בלילה המחשבות לא מרפות ממנה.
היא דואגת לילדה שלה, שזו לה השנה הראשונה מחוץ לבית.
ה"ילדה" כבר סטודנטית ובכל זאת, עבורה היא עוד תינוקת.

ושוב על המסך, כתוביות המבשרות על אזעקה בדרום.
היא משתגעת, מתקשרת אליה בעקשנות.
וה"ילדה"- לא עונה.

כמה מחשבות עוברות לה בראש בשעה הזו.
כמה תרחישי אימה של הנורא מכל…

שעה וקצת אחרי- ה"ילדה" מתקשרת בקול עליז:
"אמא, חיפשת אותי? הייתי בסרט!"

סרט.
זה בדיוק מה שעובר לנו בראש כשאנחנו נמצאים במצבי חוסר וודאות,
מיד נכנס התסריטאי המוכשר שגר בתוך הראש שלנו לפעולה.
באותו זמן, אנחנו מיד ובאופן אוטומטי מניחים הנחות.,
או במילים אחרות- מתחילים לראות סרטים של "פתרונות" אפשריים,
וכמובן, לרוב נלך על האפשרויות הגרועות ביותר.
הבעיה היא שאת הסרט הזה אנחנו חיים כאילו היה מציאות,
אכולי דאגה, מכאיבים לעצמנו.

ברגעים האלה, כשאנחנו מנסים להמציא סיבות,
אנחנו לא שומרים על טוהר המילה והמחשבה
אנחנו עסוקים בלשכנע את עצמנו שמשהו רע קרה,
והמחשבות שלנו פוגעות בנו.

אנחנו לא עושים כמיטב יכלתנו כשאנחנו משותקים מפחד.
למעשה, לרוב אנחנו לא עושים כלום חוץ מלדאוג…
האמת? אפשר להבין.
מי מסוגל להתרכז במשהו אחר ברגעים כאלה?

ואתם?
מה הסרט שלכם?

ואם אתם רוצים להפסיק לדאוג ולהתייסר
ולהפסיק לעשות לעצמכם סרטים בראש,
אתם מוזמנים לקרוא כאן
על סדנת הדגל שלי "החופש להיות".
זה אפשרי להרגיש אחרת.

שלכם,
גלי לשם

תגובות פייסבוק