אשליות
אני חושבת על מצבים בחיים שלי,
בהם הייתי משוכנעת שמה שאני רואה
הוא באמת מה שיכלתי לקרוא לו "מציאות".
דברים שלא היה לי ספק שניתן לערער
על מה שרואות עיניי,
פעמים שהייתי משוכנעת שאני לגמרי צודקת…
זה יכול היה להיות קשור
לתפיסה שלי את עצמי, את היכולות שלי.
הרבה פעמים זה היה לגבי הדרך בה
אני תופסת את המראה החיצוני שלי.
האמת, את רוב חיי "ביליתי" בשכנוע מוחלט
שיופי הוא לא הצד החזק שלי,
וגם זה בלשון המעטה…
זה יכול היה להיות קשור
לדרך שבה ראיתי אנשים אחרים.
יכלתי להגיד בצורה מאוד חד משמעית
על מישהו שפעם הכרתי:
"נראה לי שהוא מאוד מצליח…"
והאמת, ממש לא היה קל להזיז אותי משם.
אחרי הכל, תפקידה של אשליה
הוא לעשות הכל כדי שתראה אמיתית…
מה שהבנתי עם השנים
הוא שאני "רואה" כל כך הרבה פעמים
דרך תבניות בראש שלי,
דרך הרגלים שסיגלתי לעצמי,
דרך רגשות….
וזו ממש לא תמיד האמת.
במבט לאחור, ראיתי את האשליות.
או שמא זו היתה פרספקטיבת הזמן
שאיפשרה לי להבין
שאם רק אסכים לזוז טיפה הצידה,
אם רק אסכים לשחרר את הקיבוע,
אדע בליבי-
דברים שרואים מכאן, לא רואים משם…
מצרפת לכם סרטון פרסומת
של חברת "הונדה"
המציג אשליות אופטיות בדרך מאוד משכנעת…
תחשבו איפה אתם פוגשים אשליות
בראיית העולם שלכם…
אשמח שתשתפו אותי כאן.
שלכם,
גלי לשם
אין תגובות