אתה הרי מכיר אותי

איך זה שתמיד בימים שלפני ואחרי "יום האהבה"
(ויש כאלה לפחות פעמיים בשנה…)
צצות המחשבות האלה בראש שלנו?
הנה, למשל כאלה:

"הוא הרי מכיר אותי.
הוא יודע בדיוק כמה אני אוהבת פרחים.
מה כל כך קשה לקנות לי איזה זר מידי פעם?"

האמת? ממש לא קשה!
אז למה הוא לא קונה?

לא מעט פעמים אנחנו מצפים למשהו משמעותי,
דווקא מהאנשים הקרובים אלינו ביותר.

אין לנו ספק שמי שמכיר אותנו,
אמור לדעת מה הכי נכון עבורנו,
מה אנחנו אוהבים, למה אנחנו מצפים ב-ד-י-ו-ק.

פעמים רבות, הציפייה הופכת לאכזבה.
ואכזבה הופכת לכעס.
וכעס הופך למריבה.
ומריבה הופכת לנתק.
וחוזר חלילה..

נו, אז למה בכל זאת הוא לא קונה?

כי לפעמים, מה שהיא חושבת כמובן מאליו, הוא חושב כמיותר.

הסיבה לכך היא שלכל אחד מאיתנו יש תפיסות שונות, יש סדר עדיפויות שונה.
בדיוק כמו טביעת אצבעות- לעולם אין לאדם אחר מחשבה זהה לחלוטין.

ולפעמים אנחנו חושבים שמי שקרוב לנו "צריך" לחשוב אותו דבר בדיוק.
ולהבין אותנו.
לפעמים אפילו בלי שנגיד…

כן, כן… אני בהחלט מתכוונת גם לבני זוג 🙂
אנחנו מניחים שמי שמכיר אותנו, יודע מה בדיוק אנחנו רוצים או צריכים.
וכשזה לא מגיע- אז לוקחים באופן אישי ונפגעים.

ואפשר גם אחרת, פשוט:
פשוט לדבר, להסביר, לשתף. לעזור לכל מי שאיתנו לא להניח הנחות.
פשוט לשאול, לברר, לבדוק… לא להניח הנחות בעצמנו.
פשוט להבין שאף אחד לא נגדנו אם לא הבינו את רצוננו כי לא הבענו אותו במפורש.
פשוט להיות יותר חכמים מאשר צודקים.

 רוצה לקבל פרחים? פשוט לבקש…

אז מתי אתם ציפיתם למשהו והתאכזבתם?
זה פשוט להפסיק את ההתנהלות המתסכלת הזו.
אפשר להסביר ולשתף בלי כעס ובלי עלבונות!
רוצים לדעת איך? לחצו כאן

שלכם,
גלי לשם

תגובות פייסבוק