הוא בן ז…

ל'  סיפרה לי על הקשר האחרון שלה
5 שנים היו ביחד.
5 שנים שהיא אוהבת ומצפה ורוצה…

עד שהוא החליט שהקשר שלהם נגמר.
למה? ככה.
אמר שמרגיש שזה כבר לא זה,
שאין את הניצוץ הזה,
ומה יהיה בעוד 5 שנים
אז כדאי להפרד כבר עכשיו.

היא ניסתה לשכנע, ניסתה להחזיר.
דיברה, בכתה, לא ויתרה.
חשבה שתשקיע רק עוד קצת ויחזור.
ולא, הוא בשלו.
אצלו זה נגמר.

כבר שנתיים שהיא לבד.
והאמת, עוד קצת כועסת עליו.

טוב, נו, יותר מקצת.
הרבה.

"הוא כזה בן ז…." היא אומרת לי.
"אחרי כל מה שנתתי,
כל מה שתמיד השקעתי בו,
קם והלך…"

כל רגע שהיא חושבת עליו,
בכל פעם שהיא מרגישה את הצביטה הזו בלב.
כבר שנתיים שהיא חושבת שהוא בן ז…

אז זהו שהוא לא…
"הוא" הוא סתם "הוא".

ומה אני רציתי להגיד?

שכל אדם שאנחנו נותנים לו כינוי כזה,
ממשיך להראות לנו את המקום הפגוע שלנו.

אם הוא בן ז…
אז המשמעות היא שאני חלשה מולו
וכך זה נשאר, גם כשהקשר כבר נגמר.

לא משנה באיזה כינוי
נשתמש לתאר את האחר-
מגעיל, שתלטן, כוחני, אגואיסט…
כל שם של מישהו,
כמו כל שם – ישאר רק שם.
כל תואר "מאיים" שנוסיף לו
יקבע אותנו במצב שהיינו בו מולו.
המצב שבו היינו חלשים, שחשבנו כטעות.

כל אחד הוא מה שהוא וזהו.
אין צורך לתת לאף אחד כוח עלי.

והיא? היא יכולה להיות כל דבר.
כל דבר שרק תרצה.
כל דבר שתאפשר לעצמה להיות…
רגע אחרי שתסכים להסיר את החומות ששמה לעצמה.
כן, החומות האלו שלא נותנות לנשום,
לא נותנות להתקדם.
אף אחד ואף דבר שכבר קרה,
לא ישנה את מה שיקרה לנו בעתיד.

ועוד משהו- שמרו על טוהר המילה.
זה מחזק קודם כל אותנו.

גם אתם יכולים להפסיק לתת כוח
למה שכבר לא נכון עבורכם.
גם אתם יכולים להרגיש אחרת…
רוצים לדעת איך? לחצו כאן

שלכם,
גלי לשם

תגובות פייסבוק