היא הורגת אותי
במשך זמן רב חשבתי
שהתנוחה האחרונה בסוף תרגול יוגה,
היא בזבוז מוחלט של הזמן שלי.
רק לשכב על המזרן, ללא תזוזה
מה משיגים בזה?
איפה הערך בלא לעשות כלום?
לשכב כך אני יכול גם בבית…
תמיד שמעתי את מורה שלי אומר
"שוואסנה היא התנוחה החשובה ביותר".
(שוואסנה – תנוחת הגופה)
"באמת?" לחלוטין לא השתכנעתי,
ובכל זאת המילים רדפו אותי.
"להתחיל לסיים ולהיכנס לתנוחת הסיום"
שמעתי שוב את המשפט הכל כך מוכר לי
"שוואסנה… שכבו על הגב…
עצמו עיניים… שחררו את המחשבות…
דממה…"
"דממה? אין שום בעיה", חשבתי
אני הולך לעשות את זה הפעם,
רק ש…
אגלי הזיעה נכנסו לי לאוזן,
ומגרד לי ברגל… ונרדמת לי היד…
עוד התארגנות אחת ואני מוכן
אבל אז, פתחתי עין אחת כדי לראות מה עושים כולם…
זה נמשך כך תקופה,
התחלתי להרגיש רע עם עצמי.
למה אני לא יכול לשכב בשקט?
למה אני לא יכול לנקות את הראש שלי מהמחשבות?
הרגשתי חסר אונים…
התנוחה הזו קשה יותר ממה שחשבתי,
היא הורגת אותי…
ואז יום אחד זה פשוט קרה,
סיימנו את התרגול הפיזי ושכבו לשוואסנה.
"להרפות מהכול" שמעתי קול מוכר
"זה לא אומר שהמוח שלך מפסיק לחשוב,
או שהגוף שלך מפסיק להרגיש".
חשבתי מה זה אומר בשבילי
בנקודה הזמן הזו בתרגול שלי
אני יכול להרשות למערבולת המחשבות לנוע
ולהסתכל עליה כמו צופה מהצד…
עצמתי את עיניי, ונעשיתי שקט מאוד.
המחשבות עברו כמו סרט נע,
שלחתי אותן לדרכן, אחת, אחת…
שקעתי לתוך עצמי…
"לקחת נשימה עמוקה,
ולאט לאט להסתובב לצד…" לחש המורה
"רגע?…
זה כבר נגמר?" תהיתי.
זה כמו לידה מחדש,
הגוף מרגיש קל ומשוחרר
וההרגשה ממשיכה איתנו לאורך כל היום
הרי זו המטרה בתרגול יוגה!
אני עדיין נאבק בשוואסנה מהעת לעת,
אבל אני תמיד מנסה להיות הצופה מהצד…
ספרו לי איך אתם מרגיעים את המחשבות?
שלכם,
זיו לשם
אין תגובות