לדבר לקיר

"תקשיבי",
היא אומרת לי
"אני כבר כל כך מיואשת…
לא משנה מה אני מבקשת ממנו,
הוא אף פעם לא באמת יקשיב.
זה כמו לדבר לקיר!"

נו, התסריט המוכר.
כמה פעמים קורה שאנחנו
מדברים, מבקשים, מזכירים, מעירים…
והצד השני לא זז בכלל, לא שומע, לא מגיב,
לא מתרגש, לא עונה.
בקיצור- לא.

האמת? מתסכל מאוד.
לפעמים זה מרגיש כמו להיות לבד,
כמו אין לנו מקום, אין משמעות.
מתעלמים ממה שכל כך חשוב לנו,
מזלזלים בנו.

אבל בואו נעצור רגע ונבין.
כשהצד השני לא "מציית" לבקשות שלנו,
זה לא בגלל שאנחנו לא חשובים לו
או שהוא מזלזל בנו.
יתכנו המון סיבות אחרות כמו סדר עדיפויות שונה,
תפיסת עולם אחרת, מערכת ערכים שונה.
זה לא בהכרח קשור אלינו…

כשאנחנו לומדים לא להניח הנחות
(על הסיבה שבגללה הצד השני לא פעל לפי בקשתנו)
וכשאנחנו לא לוקחים באופן אישי
(לא חושבים שמתעלמים מאיתנו או מזלזלים בנו)
אנחנו עוזרים לעצמנו להפסיק את התסכול הזה,
אנחנו יכולים להגיב בצורה עניינית וישירה
ולא להיגרר לתוך מאבקי כוח והעלבויות.

גם אם הבקשה שלנו לא מולאה,
לפחות הרגשות המכאיבים לא מנהלים אותנו,
מערכת היחסים לא מסתבכת עוד יותר
וזה בדיוק מה שפותח את האפשרות לתקשורת משתפת
שלא מתוך כעס על הפרשנות שאנחנו נותנים לדברים.

גם אתם מרגישים שאתם מדברים אל הקיר?
אפשר להפסיק עם התפיסה המתסכלת הזו.
אפשר להכיר בערך שלנו גם כשנדמה לנו
שאנחנו מדברים לקיר…
רוצים לדעת איך? לחצו כאן

שלכם,
גלי לשם

תגובות פייסבוק