לדעת לקבל

אסופת הקשים הצבעונית הזו קרצה לי ממדף חבוי שהיה מלא בהמון צנצנות וכלי הגשה שונים.

כמה דקות קודם לכן התיישבנו בבית הקפה הקטן, בדרכנו לביקור משפחתי בצפון.
הזמנו, כמו תמיד, שתי כוסות אספרסו כפול עם פלח לימון בצד, מתלבטים בין עוגת שוקולד מפנקת ובין עוגת גבינה אוורירית.

יום שישי בשעת אחר צהריים מאוחרת, המקום כבר היה כמעט ריק מלקוחות, רגע לפני סגירה.
בעלת בית הקפה ניגשת אלינו עם שתי צלוחיות. באחת עוגת גבינה, בשנייה עוגת שוקולד.

"זה ממני, בא לי לפנק אתכם" היא אומרת לנו בחיוך.

שנינו נבוכים מהמחווה המקסימה, מודים לה על הרצון הטוב ומסרבים בתוקף שלא לשלם על העוגות.
"בבקשה, אני כל כך אשמח שתטעמו משתיהן, אפיתי אותן הבוקר כאן", הפצירה בנו, ממתינה שננעץ בהן את המזלג הקטן ונתענג על הטעם.

מחייכים אליה, טעמנו מהעוגות הנפלאות. מלאים בתודה ושמחים על ההפתעה, ראינו את החיוך שלה, מלא התרגשות של חדוות נתינה.
מסתכלים זה על זו, ברגע אחד הבנו… קבלה ונתינה הם שני צדדים של אותו מטבע.

הקשים המרהיבים שצילמתי על המדף בבית הקפה סימלו בשבילי את האפשרות להיות צינור לשפע שמגיע בכל כך הרבה צבעים. להיות האפיק שדרכו עוברת הנתינה של האחר.
הנטייה הטבעית שלנו לדחות נתינה של מישהו אחר רק בגלל בקושי שלנו לקבל, מכווצת את העולם שלנו, מקטינה את החיבורים, מנתקת את הלבבות.

לדעת לקבל בפשטות… בלי לעצור, בלי לסנן. רק להיות שם פתוחה ומזרימה- פשוט לקבל.
זו דרך נפלאה להעניק.
לדעת לקבל זה לאפשר למישהו לתת בשמחה.

כל כך הרבה פעמים זה בדיוק מה שכולנו זקוקים לו…

שלכם,
גלי

תגובות פייסבוק

2 תגובות
  • ורדית לוי

    06/05/2016 at 08:23 הגב

    מקסים וכל כך נכון!

  • שרון

    13/07/2016 at 01:42 הגב

    מדויק,,כתבת כך כך,בדיוק השבוע חשתי דבריך בצורה כל כך חזקה מהכיוון ההפוך,לפעמים אנחנו באים לתת בלב טהויש לנו יכולת לתת,ומגיעים לאנשים שעברו קושי גדול,שהם משתפים בקושי שלהם כבר כמה חודשים,,ואכן,,ויש אנשים שיפתחו את הלב ויעריכו זה אנשים ,שהלחב שלהם פתוח הם לא מפחדים להצטרך משהו הם לא מפחדים מיצירת קשרים ,מכיוון בלתי צפוי,הם לבביים ופתוחים לעומתם יש את אלו שלמרות שהעזרה יכולה להרים אותם לשמים ולהעניק להם סיוע שלעולם לא יחוו,והם ינעלו בקירות נפשם ומראש בלי לשמוע אפילו הם לא צריכים כלום,,הם חלשים מכדי להראות נצרכים,מעמידים פני קשוחים וקול כועס איך העזנו לשאול אותם אם הם צריכים עזרה,,איך העזנו לחשוב,,לעזור להם,הם אפילו כועסים על עצם הרצון להושיט להם יד,,,הם שמים אלף חומות שאף אחד לא מוכר לא יוכל לחדור אבל,,ככה הם רק מנציחים את המקום העצוב הבודד המנוכר בו הם נימצאים,,כי בעל מינעד רחב ,יוכל להיות פתוח ולבטא חולשה ולבטא צורך ולקבל,,גם מאנשים שונים ממנו,,ולהפך כך ירחיב מעגליו ,ואת מעגל החברות,הפתיחות,הרעות,והאחווה,

להשארת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.