להבחין בפרטים

אני זוכרת שמאז שהייתי ילדה, תמיד לימדו אותי “לקחת דברים בפרופורציה”.
סוג של תפיסה כזו, להסתכל בגדול על כל התמונה, להבין את הגודל הזה ממקום שיודע לבחון היבטים נרחבים של מה שאני רואה.
הרי מלמדים את כולנו “לא לעשות מזבוב פיל” ולא מעט פעמים אנחנו לוקחים את התפיסה הזו צעד אחד קדימה ומפסיקים לבחון ממה בכלל מורכב הדבר הזה שאנחנו רואים, חווים או מרגישים.

לא הרבה זמן אחרי הטיול לנצרת, חזרתי לשם שוב, הפעם בהרכב זוגי.
זה היה ערב הקריסמס וכל העיר היתה מקושטת וססגונית לכבוד החגיגות.
בכנסיית הבשורה קידמה את פנינו קרירות אפלולית שרק הבליטה את חלונות הויטארז’ הענקיים הפורצים מתוך הקירות. ציורי חלונות עשויי פיסות זכוכית זעירות סיפרו סיפורים מרתקים של עבר.

כשמתבוננים בהם מרחוק, הכל נראה כמו פאזל צבעוני. יחידה אחת של סיפור ענקי שמרכיב חלון שלם. ועוד חלון ועוד חלון…
ברגע אחד של סקרנות, ניגשתי לאחד החלונות להתבונן במלאכת ההרכבה של מה שראיתי בגדול.
מוקסמת מחלקי הזכוכית הצבעוניים הקטנים, הצמדתי את העיניים לקטע ממש קטן של התמונה.
כשצילמתי את הפרט הזה, יכלתי לראות את היופי של כל פיסת זכוכית קטנה.
למען האמת, כל פיסה כזו של זכוכית נראתה לי פתאום כמו ויטראז’ שלם כשלעצמו… בכל חלק היו כל כך הרבה משחקי אור וצל, גוונים של צבע, שקיפות מרתקת מול אטימות, טקסטורה שונה. עולם ומלואו. כאילו כל חלק מספר סיפור בתוך סיפור.

וחשבתי על זה. לפעמים מפספסים המון כשמסתכלים רק על התמונה הגדולה.
יש כל כך הרבה פרטים מרתקים בתוכה, כל כך הרבה שפע של ידע, של צבע, של כוונה.
לפעמים, כשמבחינים בפרטים זוכים במשמעות חדשה.
לפעמים, כדי להבחין בפרטים- צריך לצאת מפרופורציה.

שלכם,
גלי

אולי תאהבו גם את...

תגובות פייסבוק

אין תגובות

להשארת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

שינוי גודל גופנים