להתעורר אל עצמי

"מה את חולמת כל הזמן, תתעוררי על עצמך כבר!"

אלוהים, כמה שמעתי את המשפט הזה בימי חיי….
בתור ילדה שקטה וביישנית, מופנמת וחולמנית, זאת שכמעט אף אחד לא מכיר ולא רואה, הייתי מבלה לא מעט בעולם דמיוני משלי. לחיים היה את הקצב שלהם ולי היה את הקצב שלי.

האמת היא שכשגדלתי, פשוט התחלתי להגיד את אותו המשפט לעצמי.
כמובן, שכמו בילדותי, עמדה מאחוריו ביקורת לא קלה, בעיקר על מה ואיך "נכון" שיהיה מול המקום שאליו הגעתי אני.
הצורך הזה להאיץ בעצמי כדי להיות יותר טובה, יותר זריזה, יותר מוצלחת, המשיך ללוות אותי עוד לא מעט שנים.
המירוץ האינסופי הזה להספיק, להשיג, להתקדם… שרמס את החלומות שלי, שהפך אותי תמיד ל"לא מספיקה", גבה את המחיר.

את הקפה הזה צילמתי בבוקר  של שבת. ברגע של שקט והתבוננות פנימה, ברגע של שלווה אמיתית, בעיקר עם עצמי.
התבוננתי בספל הקטן.
חזק ומתוק.
אספרסו עם פלח לימון, בדיוק כמו שאני אוהבת.

משהו בקפה הזה העיר לא רק את מנגנוני הגוף, אלא גם את התובנה.
ברגע הזה יכלתי לראות כל כך צלול, את משמעותה של התעוררות.
כשמפסיקים להאיץ, לדחוף, לשפוט, לצפות- אפשר פשוט להתעורר.

להבחין בי, להתקרב אלי, להיות איתי.
לחלום ולהגשים.

סופסוף, להתעורר אל עצמי.

שלכם,
גלי

אולי תאהבו גם את...

תגובות פייסבוק

אין תגובות

להשארת תגובה