לחזק את עצמי

שבת בבוקר של חודש ינואר.
קפוא בחוץ.
השמיים מכוסים עננים, וגשם זלעפות יורד.

התעוררתי עם קווץ' בלב.
יש ימים כאלה שזה קורה, אפילו בלי סיבה.
כאילו משהו שולח אותי להתכרבל בתוך עצמי, להתערבב עם רגשות שלא תמיד בא לי לפגוש.
משכתי עוד קצת זמן במיטה, מאזינה לקול הרוח ורחש הטיפות.

זה לא יום להסתובב בו בחוץ, חשבתי לעצמי.
אבל הלב שלי, הלב שלי רצה אחרת…

גירדתי את עצמי מהמיטה, לובשת את הדבר הכי מחמם שאני יכולה לחשוב עליו.
נסענו לנמל תל אביב.
כל כך אוהבת ים בחורף… כל כך אוהבת להיות בחוץ בגשם.

אכלנו ארוחת בוקר מפנקת באחת המסעדות הטובות, פטפטנו וצחקנו.
יצאנו החוצה אל האויר הקר, מתבוננים בגלים הסוערים שצבעו את המים באפור מרגש.
האמת שלדעתי היינו המשוגעים היחידים שהסתובבו שם במזג האויר הזה…
הלכנו לאורך הטיילת, מחזיקים בקושי את המטריה שרק רוצה להתהפך ברוח.

עצרתי לרגע, נושמת מלוא ריאותיי אויר צח, צלול, קריר ומטהר.
הגשם פסק.
חייכתי.
הלב שלי כבר היה מפוייס ורגוע.
הורדתי מבט למטה, אל קורות העץ הרטובות לאורך הטיילת.
ושם הוא חיכה לי, הבורג הזה.
כמו בודד ולא קשור ובאותה נשימה, העביר את המסר.

לחזק את עצמי.
לא לוותר על מה שבאמת עושה לי טוב.
בכל מזג אויר.
בכל מצב רוח.

שלכם,
גלי

תגובות פייסבוק

אין תגובות

להשארת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.