לסלוח לעצמי
בבוקר חופשי של אמצע השבוע קבעתי עם חברה טובה לקפה בים.
מזג אויר נפלא, שמש מלטפת… והנוף, איזה נוף… ים כחול עמוק ושלווה מלאה.
בשולחן שלידינו התיישבה אמא צעירה עם עגלת תינוק.
לא עבר הרבה זמן והתינוק התחיל לנוע בחוסר שקט ומלמול חרישי התחלף בצווחות רמות.
האם הצעירה ניסתה להרגיע את התינוק אך ללא הצלחה.
מותשת, לחוצה ועצבנית היא עזבה את בית הקפה.
אחרי שהלכה הבחנתי במוצץ ששכחה על המעקה המשקיף לים.
צילמתי אותו.
בפריים הראשון שמתי את הפוקוס על המוצץ, כאילו הוא הדבר החשוב ביותר שראיתי שם.
ואז התבוננתי שוב וראיתי את הים הגדול שברקע… קליק נוסף שינה את הפוקוס.
המוצץ הזה, שנשכח פתאום, הציף בי כל כך הרבה מחשבות.
על האמא שאני, על הילדה שהייתי, על הילדה שאני עדיין.
כמה פעמים ראיתי את מה שפחות חשוב, את מה שכבר לא באמת נכון עבורי. כמה פעמים שמתי את הפוקוס על מה שכבר נגמר ועדיין תופס כל כך הרבה מקום.
כל כך הרבה פעמים כעסתי על עצמי, שפטתי אותי, ויתרתי עלי.
כן. הייתי צריכה לשנות את הפוקוס כדי לסלוח לעצמי.
לסלוח לעצמי כדי לראות את מה שבאמת נמצא בפוקוס… הים הגדול.
שלכם,
גלי
אנג'לה גוסלר
03/04/2016 at 10:02תודה גלינקה. אני מתחילה להבין את ההבדל בין לסלוח לעצמי לבין לוותר לעצמי.. מה שמאפשר לי לסלוח לעצמי יותר בקלות