לעשות למעני

"אין נותן מה שאין בו" (מן המקורות)

זה היה אחד הביטויים הראשונים שהכרתי כשהתחלתי את דרכי בעולם המודעות והרוח, לפני כמעט 20 שנה.
האמת שבהתחלה לקח לי זמן להבין את המשמעות העמוקה שלו, זו שלימים הצלחתי לתרגם לדרך חיים.

כל כך הרבה שנים חונכתי להיות "בסדר" לכולם, להיות מנומסת, נחמדה, תמיד לתת כבוד, להיות בנתינה, לעזור, לוותר כי צריך, להיות למען אחרים.
אני חושבת שאחד הדברים שממש הפחידו אותי במהלך שנות חיי, היה להיתפס כאגואיסטית. נו, כזאת שחושבת רק על עצמה.
אלוהים, איזו מילת גנאי מביישת זו היתה בשבילי.

אני זוכרת את אמא שלי (אגב, זה כך עד היום… שתהיה לי בריאה עד 120, כן?) בכל ארוחה משפחתית, תמיד מחלקת את מנות האוכל לכולנו ורק בסוף, את מה שנשאר- לוקחת לעצמה.
"את לא יכולה לחשוב רק על עצמך", תמיד היתה מחשבה בראש שלי. תפיסת עולם, צורת התנהלות בסיסית.

שנים עברו ואני התחלתי לפגוש גם קצת את עצמי. הרצון להתחשב גם בי, החל להרים ראש.
הביטוי הזה פגש אותי אחרי שהפכתי בעצמי להיות אמא. אחרי חודשים של התמסרות מוחלטת לגידול התינוק המקסים שלי, נתתי לעצמי מתנה- קורס יסודות הקבלה. יוצאת מהבית בערב ללמוד. סופסוף, משהו לעצמי. לבד.

לאט לאט התחלתי להבין, שככל שאני מסכימה לעשות למעני, כך יש בי הרבה יותר לתת לאחרים.
הבנתי שדווקא הויתור על עצמי, הצמצום הזה, זה שמותיר אותי עייפה ומרוקנת- הוא הדבר ההפוך לכל מה שאני רוצה להיות.

עם השנים, העשייה למעני הפכה להיות לי דרך חיים, נקודת התפתחות וצמיחה אמיתית. המקום שבו אני מרשה לעצמי להיות בלי רגשי אשמה, בלי נקיפות מצפון. פשוט, לעשות למעני.
כבר שנים שאני מקפידה ללמוד משהו חדש לפחות פעם בשבוע. קורס, סדנה, הרצאה, שעור. כל מה שמעניין אותי (ואולוהים, כמה דברים מענינים יש בעולם הזה…)

את התמונה הזו צילמתי בשיעור קרמיקה שלקחתי.
בבוקר מאוד לחוץ, שבו אני נקרעת בין עבודה, סידורים, בישולים, טלפונים- היה כל כך קל לוותר על זה, אבל עזבתי הכל ופשוט נסעתי לשעור שנקבע מראש.
וכמה נהניתי. כמה נהניתי… ליצור, לעשות.
מלאה ומאושרת, חזרתי לכל המטלות שחיכו לי בסבלנות- מתמסרת אליהם בשמחה.

אגואיסטית? מה פתאום!
אני? אני עושה למעני!

שלכם,
גלי

אולי תאהבו גם את...

תגובות פייסבוק

אין תגובות

להשארת תגובה