לשחרר שליטה

בתקופה של עבודה מאומצת החלטנו לפרגן לעצמנו חופשה קטנה.
האמת שהיתה לנו סיבה מצויינת לחגוג- יום ההולדת שלי חל באותו סופ"ש.
הזמנו מלון באילת, רק ללילה אחד, כדי להספיק לחזור לשבוע העבודה העמוס הבא.

ביום שישי בבוקר, החלטנו שהפעם לא מבזבזים זמן. יוצאים מוקדם על הבוקר ודוהרים דרומה.
אבל איכשהו, תכניות לחוד ומציאות לחוד. מליון דברים עיכבו אותנו. עוד עשר דקות, עוד חמש, עוד חצי שעה…
כמה שלא ניסיתי לזרז את הסידורים, לתכנן, לארגן- לדברים היה קצב משלהם.
במקום מוקדם בבוקר- יצאנו בצהריים.

התיישבתי רוטנת באוטו. כועסת על עצמי שהדברים לא "תקתקו" כמו שרציתי.
גם ככה יש לנו זמן מאוד קצר לבלות וכל כך הרבה שעות התבזבזו על שטויות.
בדרך כמובן שהיינו צריכים לעצור לתדלוק, הרמזורים היו אדומים, פקק שנגרם בעקבות תאונה עיכב אותנו עוד דקות ארוכות…
מוצאת את עצמי עצבנית מרגע לרגע, לחוצה, מנסה לזרז את מה שאי אפשר, לא מצליחה ליהנות אפילו מהדרך.

במצפה רמון עצרנו לקפה.
שם ראיתי את השטיחים האלה. מגולגלים היטב, מונחים אחד על השני בקפידה.
צילמתי אותם והבנתי.
כשהם מגולגלים- אי אפשר לראות את היופי שלהם. כשזה מכווץ- אי אפשר ליהנות.

חושבת על זה. כמה פעמים נדמה לנו שאנחנו יכולים לשלוט בדברים.
בזמן, במה שקורה, באנשים, בתגובות מסביב.
כמה מתח אנחנו צוברים סביב הניסיונות האלה… להצליח לשלוט עוד ועוד במה שמבקש להיות חופשי.

לשחרר שליטה.
לפעמים, צריך רק להסכים להניח למה שלא בידיים שלנו.
לפרוס את השטיח, להירגע וליהנות מהדרך, מהיופי שמסביב.

שלכם,
גלי

תגובות פייסבוק