לשחק את המשחק

אני חושבת שאם הייתי מקבלת שקל על כל מחשבה שעוברת לי בראש במשך היום, כבר מזמן הייתי מיליונרית..
מה מיליונרית? מיליארדרית.
מה מיליארדרית? מולטי מיליארדרית!!

אני מודה, יש לי את הנטייה הזו, לחשוב ולחשב, לתכנן ולהנדס (בכל זאת, סובייטית…).
לפעמים אני לא רוצה שהחיים יתפסו אותי לא מוכנה. אני רוצה לדעת, אני רוצה להבין.

באותו בוקר שבת חורפית בנמל, הבנתי משהו חשוב.
לפעמים עודף מחשבות, גם כאלה שלא מודעים בכלל לקיומן (ובטח כאלה שממש לא "נראות" מזיקות), פשוט גורמות לי לעצור. יותר מידי לעצור.
והעצירה הזו- מכבידה. גורמת לי לקווץ' הזה בלב שלפעמים אני אפילו לא מצליחה להסביר אותו לעצמי.

באותו בוקר, רגע אחרי שהגשם חזר להכות בעוצמה על הקרקע וניקה את המיותר גם ממני, העיניים שלי פגשו את הקרוסלה המקסימה הזו.
התקרבתי אליה, מתבוננת בצבעוניות המופלאה, בדמויות הסוסים מלאי שמחת החיים שכמו קפאו רק לרגע מהמירוץ.
ומבינה.
הקרוסלה הזו, כמו החיים. כמו הסוסים. צבעוניים ומרתקים. מסתובבים על ציר חזק.
פעם למעלה, פעם למטה, במעגלים.
פעם עוצרים, פעם דוהרים.
כל סוס הוא פרק. חזק, מלא עוצמה, צבעוני ויפה.
כל פרק, כמו הסוסים כאן, הוא אחר ומיוחד ושונה.
כשמסתכלים על המכלול, כל זה לגמרי משחק. מעניין, מאתגר- אבל משחק.

ואני?
במקום לחשוב כל כך הרבה, יכולה לפעמים פשוט לשחק.
פשוט לשחק את המשחק.

שלכם,
גלי

תגובות פייסבוק